פסק-דין בתיק עת"א 7808-05-11

1.         העותר מרצה 66 חודשי מאסר בניכוי תקופת מעצר בגין הרשעתו בעבירות מרמה בנסיבות מחמירות, איומים וגניבה נושא ת.פ. 6058/07 (בימ"ש מחוזי חיפה) ו- 7 חודשי מאסר בגין הרשעתו בת.פ. 1960/00 (בימ"ש שלום בחיפה), ובחופף הוא מרצה 210 ימי מאסר בגין אי תשלום קנס בסכום של 20,000 ש"ח שהוטל עליו בת.פ. 2312/01 (בימ"ש שלום בקריות) ו- 30 ימי מאסר בגין אי תשלום קנס בת.פ. 2461/02 (בימ"ש שלום בעכו).

2.         העותר מבקש לנכות 210 ימי מאסר שריצה בגין אי תשלום הקנס בקשר לת.פ. 2312/01 הנ"ל, כך שתקופת מאסרו תעמוד על 79 חודשים מיום 17.4.07. העותר טוען כי יש לנכות 1/3 מתקופת המאסר הנ"ל לצורך הבאת עניינו בפני ועדת השחרורים ולהתחשב גם ב- 30 ימי מאסר נוספים שריצה חלף קנס שנגזר עליו בת.פ. 2461/01 הנ"ל, שאותם כבר ריצה.

3.         ביום 14.6.10 דחה ביהמ"ש המחוזי בחיפה עתירה שהגיש העותר בעת"א 25197-02-10 בקשר לאופן החישוב של תקופת המאסר הכוללת שערך המשיב ובסיפא החלטתו קבע שאם ביהמ"ש שהטיל את הקנסות יקבל את בקשות העותר לדחות את תשלום הקנסות הוא יוכל לשלם אותם במועדים הנדחים ותקופת מאסרו תקוצר בהתאם (ראה נספחים ג' ו- ד' לעתירה).

4.         ביום 16.9.10 ביקש העותר מביהמ"ש השלום בקריות בת.פ. 2312/01 לתת לו ארכה לתשלום הקנס ולבטל את תוספת הפיגורים וביהמ"ש החליט שבמידה והקנס ישולם עד 12.10.10 יבוטל קנס הפיגורים. ביום 10.10.10 שילם העותר את הקנס המקורי שעמד על סכום של 19,028 ש"ח (ראה הבקשה, ההחלטה והקבלה שצורפו כנספים ה' ו- ו' לעתירה).

5.         ביום 29.10.10 החליט ביהמ"ש המחוזי בחיפה בבקשה להבהרה שהגיש המרכז לגביית קנסות כי אין הליך לפיו ניתן לזקוף קנס ששילם העותר לטובת תיקי פיצויים שתלויים ועומדים נגדו (ראה נספח ח' לעתירה).

6.         אין מחלוקת שהמשיב לא ניכה מתקופת מאסרו הכוללת של העותר 210 ימי מאסר למרות ששילם את הקנס ובכך, לטענת ב"כ העותר, התעלם מההחלטות השיפוטיות הנ"ל ומתשלום הקנס ע"י העותר.

7.         המשיב מתנגד לבקשת העותר וטוען שהעותר החל לרצות את עונש המאסר של 210 יום נושא העתירה ביום 7.6.07 כאשר היה אסיר בת.פ. 6058/07 הנ"ל עפ"י פקודת מאסר שהוצאה ביום 26.3.07, כאשר לא היה אסיר. מאחר ואין מחלוקת שהעותר לא שילם את הקנס נושא העתירה עד יום 10.10.10, ואף לא ביקש עד יום 16.9.10 לדחות את מועד תשלומו, אין לנכות את תקופת המאסר של 210 יום שסיים לרצות טרם תשלום הקנס, וזאת עפ"י פסיקת ביהמ"ש העליון שצורפה לתגובה.

8.         במהלך הדיון בפני ביום 15.6.11 טען ב"כ העותר שלא ניתן להחיל על העותר את הוראות סעיף 46 לחוק העונשין שכן ביום שבו החל לרצות את עונש המאסר בגין אי תשלום הקנס נושא העתירה, 7.6.07, לא היה אסיר אלא עצור בגין העבירות נושא ת.פ. 6058/07 (בימ"ש מחוזי בחיפה). עוד טען ב"כ העותר שהמשיב לא הודיע לעותר על קבלת פקודת המאסר בגין אי תשלום הקנס, כפי שעולה מאישור השהייה שהגיש, ובכך פעל בניגוד להוראת סעיף 3 לפקנ"צ 04.23.00 שעניינה מאסר בשל אי תשלום קנס.

9.         בכתב תשובה נוסף שהגיש ב"כ העותר ביום 3.7.11 נטען כי אמנם העותר לא חתם על טופס כנדרש בפקנ"צ הנ"ל אך ביום הוצאת פקודת המאסר, 26.3.07, העותר לא היה במשמורת שב"ס והפקודה נשלחה ע"י המרכז לגביית קנסות למשטרת נהריה (ראה הנספחים שצורפו לתגובה).

            עוד טוען ב"כ המשיב שהעותר לא טען בשום הזדמנות שלא ידע על הפעלת פקודת המאסר והבקשות שהגיש בא כוחו בקשר לעונש המאסר בת.פ. 1960/00 (בימ"ש שלום חיפה) שצורפו לתגובה מלמדות על ידיעתו ועל כך שלא היתה לעותר כל טענה באשר להפעלת פקודת המאסר.

10.       ב"כ העותר מבקש שלא להתחשב בכתב התשובה מיום 3.7.11 וטוען כי המשיב לא קיים את הוראת סעיף 3 לפקנ"צ הנ"ל, שהיא הוראה מהותית, ומתגובתו עולה שביום הוצאת פקודת המאסר, ביום 25.3.07, העותר לא היה אסיר ומשכך לא חלה עליו הוראת סעיף 46 לחוק העונשין.

דיון והכרעה

1.         אינני מקבל טענת ב"כ העותר שאין להחיל על העותר את הוראת סעיף 46 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, שזו לשונה

                        " מי שנדון לתקופות מאסר שונות שעליו לשאת בזו אחר זו, ישא תחילה את התקופה הקצרה יותר. היה בין תקופות המאסר מאסר בגין אי תשלום קנס, ישא אותו תחילה לפני כל מאסר פלילי אחר, ואם היה במאסר פלילי בעת שהוטל עליו מאסר בשל אי תשלום קנס, יופסק אותו מאסר לשם נשיאת המאסר בשל אי תשלום הקנס וישוב ויימשך משתם המאסר האמור".

            גם אם פקודת המאסר בגין אי תשלום הקנס נושא העתירה הוצאה ביום 25.3.07, כאשר העותר טרם היה אסיר, והיא נשלחה ע"י המרכז לגביית קנסות למשטרת נהריה הרי חלה על העותר הרישא של סעיף 46 הנ"ל והוא נשא את המאסר בגין אי תשלום הקנס לפני כל מאסר פלילי.

            מתגובתו של ממ"ן יניב שעין, ק. כליאה איילון, מיום 4.5.11, עולה שפקודת המאסר התקבלה אצל המשיב רק ביום 7.6.07, כשהעותר היה עצור בקשר לעבירות נושא ת.פ. 6058/07 הנ"ל, ובטרם נגזר דינו בקשר לאותן עבירות אך אין בכך כדי למנוע החלת סעיף 46 סיפא לחוק העונשין על העותר שכן בגזה"ד בת.פ. 6058/07 הנ"ל נכתב כי מתקופת המאסר של 66 חודשים ינוכו ימי המעצר.

            מאחר ואין מחלוקת כי העותר היה עצור בקשר לת.פ. 6058/07 החל מיום 17.4.07, הרי ביום 7.6.07, כאשר הופעלה לגביו פקודת המאסר הוא היה אסיר ולכן חלה עליו הוראת סעיף 46 סיפא לחוק העונשין.

2.         אינני מקבל טענת ב"כ המשיב בכתב התשובה מיום 3.7.11 ובטיעוניו בדיון בפני לפיה הוראות סעיף 3 לפקנ"צ 04.23.00 בענין מאסר בשל אי תשלום קנס, באשר להחתמת האסיר על טופס הפעלת פקודת המאסר ולהודעת הרשם לאסיר על זכותו לבקש את ביהמ"ש לדחות את ביצוע המאסר, הן הוראות פרוצדוראליות.